·:[ פתוח לעשקים ]:·
• • • • •

מסתבר שכן*, ממשלת סין מחזיקה בכ 400 מליארד אגרות חוב של פאנימיי ופרדימק (ועוד כמה GSE’s) וכנראה שההחזקה האמיתית שלה עולה על 500 בליון דולר, במונחי תוצר מדובר על 10% מהתוצר הגולמי הסיני. לא פלא שהם לחוצים מאוד ממה שקורה עכשיו עם פאני ופרדי ולא פלא שהם שולחים איומים לכל כיוון….

סין ממשיכה לקנות חוב אמריקאי ללא הפסקה כדי למנוע תיסוף של המטבע הסיני מצד אחד ומצד שני כדי למנוע קריסה של המערכת הפיננסית האמריקאית. הצמיחה שוקעת ומתקרבת ל10% בלבד (מתחת ל 10% נחשב כבעיה בסין של היום) והסינים שוקלים חבילת תימרוץ כדי לעודד את הצריכה המקומית.

אבל מה המסקנה מכל הבלאגן ? היום כבר חשבתי לעצמי שמי שבאמת אוכל אותה מכל הסיפור הוא לא רק מי שלווה וביזבז, לא יותר מהכלכלה שכל מה שהיא יודעת לעשות הוא לייצר שטויות לכלכלה שאין לה במה לשלם על כך.

אין לי ממש מסקנה מלבד אולי ההבנה שלכולם יש המון מה להפסיד ודווקא אולי מי שהכי ידאגו שלא ירגיש את הרעש מסביב הוא הצרכן האמריקאי… ימים יגידו. *האמת שזה לא ממש חדש שיש להם כל כך הרבה החזקות ב GSE’s (וגם לרוסיה ולמדינות המפרץ) אבל לאט לאט האיגנסייז נראים פחות ופחות טוב, עדיין לא זבל רשמית אבל נראה ונסחר די קרוב לדרוג זבל אמיתי.

על סוף השבוע שלי השתלטו חברות בחורות שהחליטו להפיק לי בסלון תוכנית בידור, תפקידי בכל הסיפור היה לדאוג שהכלב יהיה מרוצה, רגוע ושלא יזוז יותר מידי כי פסיעות הרגלים שלו נשמעות כמו צעדי פיל בפס הקול.

אני מצרף כאן את הפרק הראשון שלהן שתדעו מה עברתי….

בכל אופן בין צילום לצילום קראתי את דאגותיו של לארי סומרס לעתיד הגלובליזציה, חוסר האיזון שמצליחה להשיג סין ועוד כמה מדינות אוטוקרטיות כבר מטריד אותי יותר משנה (וגם כתבתי על כך מספר פעמים) אבל נראה לי בכל זאת שלארי מגזים קצת…. מה שבטוח הממשל הבא יאלץ לטפל בנושא ולא מעמדת כוח לאור חולשתה היחסית של הכלכלה האמריקאית,  אבל כוח המיקוח שלהם עדיין כל כך גדול שאני מתקשה להאמין שהם לא ישיגו פיתרון סביר שגם במקרה הפחות טוב עשוי להשיג שיגשוג אדיר לאמריקה.

עוד שני מאמרים נחמדים שקראתי בסוף השבוע היו: מחקר די מצחיק ולא רע שהוכיח שמי שמאמין ברצון חופשי (בניגוד לגורל) הוא גם אדם טוב יותר ומאמר מעניין על התרבות החדשה המעדיפה עממיות על פני אליטיזם שעליו אני רציתי כל סוף השבוע לכתוב אבל לא הגעתי לכך.

אם אני כבר נותן לינקים אז ברד סטסר כרגיל כותב על תנודות ההון בעולם וזה מרתק כרגיל.

נראה שרוסיה מבטלת חלק מההסכמים שעליהם חתמה עם אירגון הסחר העולמי, אולי באמת סוף הגלובליזציה מתקרב….

תהנו

הנושא היותר מעניין לאחרונה בכלכלה היה האינפלציה, לאור המדד האחרון הכותרות צעקו ששד האינפלציה מכה בחוזקה אבל רוב הכלכלנים כבר רואים איך היא נעלמת וחלקם אפילו חושבים שאנו צוכדים למיתון דיפלציוני.

אני כבר יותר משנה מחזיק בדעה כי הפחד האמיתי של בן צריך להיות מיתון דיפלציוני בסיגנון היפני, בגלל הדעה הזאת שלי הפסקתי לקרוא את מי שזכה לאחרונה להמון הכרה בתור חוזה המשבר הבנקאי - נוריאל רוביני שיחד עם המשבר הסיסטמטי בבנקים ראה גל סטגינפלציוני מכה במשק האמריקאי במלוא הכוח (וחבל כי זה עירער לי גם את הביטחון שהיה לי בנכונות התחזית שלו למשבר הבנקאי שלגביו הוא צדק אחד לאחד).

הטענות המרכזיות נגד אינפלציה גבוהה הן שהמשבר הכלכלי נותן את אותותיו בעולם, שהמיתון ממתן וימשיך לפגוע בביקוש לסחורות ושירותים מה שיוצר לחץ על המשכורות ומקטין את כוח התימחור של החברות.

אני עדיין חושש מדיפלציה לאור המשך הקיטון בהספקת הכסף שנובעת מהקשחת תנאי האשראי בשווקי העולם.

כמה לינקים לכתבות נבחרות מהבלוגרים החביבים עלי: אקוברוזר, אקונומיסט וויו, כלכלה עירומה, מיש (שמדבר כבר על דיפלציה).

מקרו בלוג שהיה הבלוג החביב עלי בנושאי כלכלה חזר לתפקד אחרי הפסקה של שנה בעיקבות מינוי של דייב למנהל המחקר בבנק הפדרלי של אטלנטה.

אני יודע שאני נשמע חנון עולמי אבל זה באמת מאוד שימח אותי.

היה לי עוד משהו לכתוב פה אבל שכחתי, אני אשתדל להזכר ולחזור לכתוב על כך מאוחר יותר

יש שני פרסומות שחיפשתי בשביל לשים בפוסט הזה, הראשונה היא זאת של לינובו

והשניה היתה פרסומות חברתית של שברון שעדיין כנראה לא עלתה לאינטרנט אז במקומה מצאתי אחת של אקסון מובייל.

ואם כבר אנרגיה אז זאת של GE ממש לא רעה.

בנתיים ממה שראיתי יש שני מתמודדות על תואר המפרסם הכי קריאטיבי באולימפידה, קוקה קולה  ומקדונלדס שעשו עבודה נפלאה (אני לא נוגע במוצרים של אף אחת מהן בכל מקרה אבל בהחלט נהנה מפירות עבודתם של משרדי הפרסום שלהן). אז החלטתי לצרף פה לקט של פרסומות אולימפידה של מקדונלדס:

נתחיל מההכי צפויה שמבוצעת לא רע בכלל

לצפויה לא פחות אבל ממש מרגשת

ההכי מוצלחת לדעתי שמצאתי באינטרנט במקרה היום

ועוד אחת לילדים

לפני כמה חודשים שאל אותי מישהו מה אני חושב על הדולר החזק והשקל החלש, בדרך כלל אני מתחמק משאלות כאילו אבל הפעם הייתי צריך לתת תשובה.

אני מאמין גדול בחוסר היכולת שלנו לחזות את המחירים ובכוחו של השוק לתמחר את הסיכויים ועל כן אמרתי שכל עוד הנפט איפה שהוא והכלכלה האמריקאית איפה שהיא אין שום סיבה לחשוב ששווי הדולר גבוה או נמוך מידי, כרגיל יעצתי לו לא להחזיק את כל נכסיו בשקלים כי הפיזור הוא חבר.

בכל מקרה מאז קרה המון, הנפט ירד ואיתו החשש העולמי מאינפלציה וחדשות רעות מאירופה ומהמזרח העלו את החשש בממיתון עולמי. לאור הירידה בפחד מפני אינפלציה והחולשה הכלכלית עלתה הציפיה להורדות ריבית באירופה ובמדינות אחרות ועל כן אין פלא שהדולר התחזק מול רוב המטבעות.

מאמר שאני מאוד ממליץ על זווית נוספת של הסיפור (זרימת הכסף העולמית) אצל ברד סטסר.

ועוד קצת אפשר גם בבלומברג.

בהמשך לחגיגות הגילוי של המחקר על האושר שעדיין מרתק אותי החלטתי שוב להתחמק מהשאלה העיקרית (מתוך עצלנות בעיקר) ולהמשיך ולדוש בפיקנטריה הנפלאה שהמחקר הזה יצר לי.

אז נתחיל מהאגדה הנחמדה על כך שבורים ועמי ארצות  נהנים יותר מהחיים מאשר מי שנטל הידע מכביד על כתפיו, זוהי באמת אגדה נחמדה שלא משנה מה אעשה היא תמיד תשמע לי מאוד הגיונית אבל הנה סוף סוף יש לי גרף שיכול לסלק כל צל של ספק שחודר לליבי ואומר לי לחזור לקושש עצים ולצוד חיות עם חץ וקשת.

מצד שמאל הגרף על אושרן היחסי של הקבוצות השונות בהשכלה ומצד ימין גרף לא פחות מעניין על הגידול המדהים בהשכלה בארה”ב לאורך השנים (שיעור הנושרים מהתיכונים ירד מארבעים אחוזים בשנות השבעים לעשרה אחוזים בשנת 2000).

עוד אגדה נחמדה היא על חיי הרווקות מול חיי הנישואים ועל הצער השלשלאות המכבידות של מוסד זה בחיינו.  אני לא אצרף פה גרף אז תאלצו להאמין לי ששיעורם של הנשואים באוכלוסיה יורד בהתמדה אבל אושרם כפי שתראו בגרף קבוע וגבוהה באופן מאוד קיצוני מזה של החיים בגפם.

היו עוד כל מיני פרטים פיקנטים כגון זה שנשים שהיו מאושרות משמעותית מגברים פחות מאושרות עם השיפור במעמדן (אולי כי פחות מהן נשואות ? או שהן צריכות יותר לעבוד ?) וגם היה נתון נחמד על איך גם הצעירים וגם הזקנים יותר מאושרים מבני 35-49 אולי כי אילו האחרונים עסוקים בקריירה ובגידול הילדים ?

השבוע פרסמתי פוסט על מחקר שנעשה על חוסר שיוויון בחלוקת האושר בארה”ב, המסקנה שלו היתה די מעניינת שחלוקת האושר נעשת יותר ויותר שיוויונית בין עשירים לעניים, גברים לנשים ואפילו שחורים ולבנים.

המסקנה הלכאורה מפתיעה היתה הפערים בין עשירים ועניים שקטנו למרות שהפערים הכלכליים גדלו מאוד לאורך השנים שלאורכן נעשה המחקר, אני אשתדל לדון בכך מחר אבל היום רציתי דווקא לדון במסקנה הפחות מפתיעה:

הפער הבין גזעי בארה”ב (גם הכלכלי וגם הפער באושר) קטן מאוד משנות השבעים ועד עכשיו, זה נובע ממאמצים שעשה הממשל מאז ועד היום לשפר את השוויון בין המינים, לחוקק חוקים נגד גזענות, לייצר תרבות אמריקאית חדשה (הפוליטיקלי קורקט) וגם בזכות הפליה מתקנת.

זה אולי לא מפתיע שלאור כל המאמצים הללו הפערים בין הלבנים לאילו שאינם לבנים קטנו אבל אותי הפתיע לטובה מאוד שהם קרובים לשוויון מלא לפחות בכל הנוגע לאושר (בחלוקת ההכנסות הפער עדיין די גדול במיוחד בכל הנוגע לגברים).

השינוי הגדול שקרא בשני המקרים חל בעיקר בשנות השמונים (ימי שילטונו של רייגן), רייגן באמת נלחם באפליה אבל אני לא מכיר מספיק את ההיסטוריה של שנות השמונים בארה”ב בכדי להבין מה היו הגורמים המרכזיים (בסרטון המצורף הוא משחק תובע הנלחם בקלאן

אולי שיהיה לי זמן אני אקרא על כך עוד (יש לי ארוחת ערב

בכל מקרה מרטין לותר קינג ניצח לפחות בנוגע לשיוויון בזכות הנפלאה הזאת של האושר.

קישור למחקר על השוויון באושר

קישור למחקר של המכון לסטטיסטיקה האמריקאי ממנו הוצאתי את הגרף השני (לא מצאתי מעודכן יותר לצערי)